ויאמר גו' מי שם פה לאדם – תשי"ט

אף שיש כבר חיות אלקי בעולם בהנהגת הטבע צ"ל גילוי אלקות ע"י עבודה והוא תכלית כוונת הבריאה, ע"ד הנהגה נסית. כל מה שהנס גדול יותר העבודה גדולה יותר. דיבור משה לפרעה אף שהיה כבד פה וכבד לשון היה נס גדול ביותר כי לא נתרפא עדיין (רק במ"ת נתרפא לגמרי).

חילוק בין המשכה דאור הממלא ואור הסובב והמשכת עצמות א"ס, ע"י עבודת ישראל בתומ"צ ממשיכים אוא"ס בכל ספירה עד שמלכות דאצילות נעשה כתרלבי"ע. תשובת הקב"ה על טענת משה "מי שם פה לאדם", איך יתגלה אצי' בבי"ע, והשיבו "הלא אנכי הוי'" כתר, עצמות שלמעלה מספי', השתל' הכתרים זה מזה, וגם שובר קליפת מצרים "מי ישים אלם או חרש או עור", אלא שתכלית הריפוי דכבד פה ולשון דמשה היתה רק במ"ת, ענינו של משה, שאז היה בו הדיבור בפה, שהמשיך אלקות למטה בבי"ע.