פתח ר' יוסי – תשי"ט
תקציר
ספירת המלכות נק' שדה וארץ. בלי עבודה נק' ארץ, "יתרון ארץ בכל היא". ע"י חרישה וזריעה, מצוות עשה ול"ת, נק' שדה, "מלך לשדה נעבד", יחוד פנימי דז"א (מלך) ומלכות (שדה). כמו כן האדם עץ השדה, ג' חלקים באילן: שורש, גוף וענפים. בספירות: מדות כפי שהם בבינה; תפארת; חסד וגבורה. באדם התחתון: שורש – עצם הנשמה, ח"י, עבודה שלמעלה מטו"ד; ענף – הארת הנשמה, נר"נ, עבודה ע"פ טו"ד; ע"י שמעשיו מרובין מחכמתו מגיעים לבחי' שורש, שרשיו מרובין. מעלת המעשה על החכמה, יובן ע"פ טעם המחלוקת אם מצות צריכות כוונה. מ"ד צריכות ס"ל שצריך להמשיך גילוי חכמה ותענוג שבה במצוה, ומ"ד אין צריכות ס"ל שהעיקר הוא הקבלת עול למעלה מטו"ד וממשיכים תענוג הפשוט שאין בו התחלקות. ע"ד החילוק בין תורה שיש בה התחלקות למצוות שהכל שווים בהם. לכן המשכת השרש הוא ע"י מעשה המצות דווקא, ששרשם בתענוג הפשוט שלמעלה משרש התורה. משם מגיע חיזוק בגוף וענפי האילן, שמצות נותנים חיזוק גם בהתורה עד שאפילו כל רוחות שבעולם אין יכולים להזיזן, ועל יובל (מלשון הובלה והמשכה) ישלח שרשיו, שנמשך השרש גם בגוף וענפי האילן. וזהו ג"כ ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם הוי' א–ל עולם. אברהם המשיך את האילן משרשו ומקורו, שזהו אשל, א' ש' ל'. מלך לשדה נעבד. מעשה המצוות עושין יחוד פנימי, המשכת שרשא דאילנא.