התחברות
המשך ב מבה"ח אלול

ופרצת ימה וקדמה – תשי"ח

שהבל"ג יומשך בגבול
ש״פ עקב, כ״ג מנחם-אב, מבה״ח אלול. ד"ה יוצא דופן זה (שכפי הנראה לא בא כמוהו בספרי דא"ח הנדפסים), קשור לפרשת הימים ההם שהחל בתנופת "ופרצת". כבר במאמר די"ב תמוז (ד"ה מי מנה) סיים בברכת "ופרצת". ענין מעשה גדול, ראה לקמן ד"ה והיה אם שמוע תשכ"ח. לכללות המאמר ראה ד"ה ושננתם תרל"ו (וכנראה מכאן שייכותו להפרשה, אלא שבתרל"ו הוא על ש"פ ראה, ומיוסד על ד"ה זה לאדה"ז תקס"ז ואוה"ת להצ"צ שניהם בפ' ואתחנן).

תקציר

"ופרצת" בלי גבול, יומשך ב"ימה וקדמה גו'" בגבול, יחוד הוי' ואלקים, ע"י עבודה זו נעשה "ונברכו בך כל משפחות האדמה", שהוא גם לשון נפעל, כפיה, שהגם שאינם רוצים מ"מ פועלים ענין הברכה והמשכה ואסיפת כל הניצוצות ("כל משפחות האדמה") שגם ימה וקדמה, בהגבלה, יהי' ופרצת, המשכת בל"ג, יחוד הוי' ואלקים.

זהו ג"כ ענין קריאת שמע בכל יום, לפעול יחוד עם עצמותו ית' בכל המדות בכל אופני העלאה ביטול והתכללות להמשיך מעצמות א"ס (ו' תיבות שבשמע ישראל כנגד ו' מדות שבפסוק לך ה' הגדולה גו' כי כל בשמים ובארץ). ק"ש הוא כללות התומ"צ שהם לפעול יחוד קוב"ה ושכינתי' יחוד הוי' ואלוקים הן בהעלאה והן בהמשכה, ומעשה גדול, מלשון גט מעושה, כפיה וביטול שבמצוות גורם למעלה צמצום וביטול רצון כביכול ונעשה יחוד הוי' ואלקים. אלא שבגלוי מעשה גדול יהיה לעת"ל ועתה תלמוד גדול, ולכן בפרשה שניה דק"ש [שבפרשתינו] "וקשרתם" (מעשה) הוא קודם ל"ולמדתם" (תלמוד).

פרשה / חג