ואלה תולדות – תשי"ח

אברהם ויצחק, חסד וגבורה, אור וחושך, יצירה ובריאה. העלם נק' חושך שלמעלה מגילוי, כי מעלים רק לגבי הזולת, בעצם הוא קרוב ודבוק במקור לכן אינו מתפשט. עבודת אברהם אהבה, שוב, והמשכה מלמעלה למטה, ע"ד גילוי מ"ת שנמשך מלמעלה אבל המטה עוד לא נזדכך.

עבודת יצחק יראה, רצוא, והעלאה מלמטה למעלה, ע"ד לעת"ל שהמטה עצמו יזדכך "ער ועט וערן אויס מטה ויהיה כלי לאלקות". לכן חפר בארות, הסרת העלם והסתר לגלות מקור מים חיים. ונכתב בהם "שמות" מלא ו"ו, אות אמת, העלאה המביאה להמשכה נעלית שלא שייך בה שינוי, שלא כמו באברהם דכתיב "כשמת" חסר ו"ו, שהיה בדרך גילוי אור עליון בלי זיכוך המטה. לכן אחרי מותו סתמום פלשתים. משא"כ הבארות דיצחק לא שייך שיסתמום.

"אלה תולדות יצחק בן אברהם", שבכדי שתהי' ההעלאה דיצחק, צ"ל תחלה ההמשכה דאברהם. ואח"כ נאמר "אברהם הוליד את יצחק" היינו, שמלבד האתעדל"ע שקודם האתעדל"ת (יצחק בן אברהם), צ"ל גם אתעדל"ע לאחר האתעדל"ת, שעי"ז תהי' העלי' בשלימות. אמנם תכלית הכוונה הוא בירור וזיכוך המטה, לכן לעת"ל רק ליצחק יאמרו כי אתה אבינו.