וארא אל אברהם – תשמ"ח

"וארא" לשון עבר והוה, ברש"י "וארא אל האבות" ולא כפי שהוא בכתוב "אל אברהם וגו'", לרמז שיש לכל אחד מישראל ממדרגת האבות שאצלם היה "וארא" והורישו לכל אחד את תוכן את עבודתם, אהבה, יראה ורחמנות בעבודה בפועל, ע"י תפילה בכל יום, אלקי אברהם יצחק ויעקב, בא למעשה, שעושה בפועל מה שהאהוב (הקב"ה) אוהב ורוצה, ועד"ז ביראה ורחמנות על נפשו.

גם גילוי אלקות שהיה לאבות ישנה לכל-אחד עד סוף כל הדורות. אלא שבעבודת האבות אין האדם מתבטל ממציאותו, החידוש במשה ביטול בתכלית למעלה מהגבלה וקוין, שע"י התורה נעשה חד עם הקב"ה ביחוד נפלא וכו' כמבואר בתניא.

אהבה בכל מאודך, ע"ד הביטול ד"מודים" דמנפשי' כרע ואי"צ להתבוננות. אז גם האהבה ויראה ורחמנות נעלית יותר. כי הביטול חודר בכל המציאות, עד לממונו של אדם שמעמידו על רגליו. גם ברכות האבות עוברות לכל אחד מישראל ובפרט ברכת יצחק. ויה"ר שיקוימו בנו כל הברכות.