להבין ענין הנסכים – תשמ"ז

סמיכות פרשת נסכים לכניסה לארץ, ע"פ מארז״ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב כו' זבח בלא נסכים. ק״ש, העלאה מלמטה, למס"נ באחד. תפילין, המשכה מלמעלה, במוח ולב. הם ב׳ עבודות נפרדות, שאפשר לקרוא שמע בלא תפילין, שבת ויו"ט לאו זמן תפילין, ואפשר להיות תפילין בלא ק״ש, המוצא תפילין בשבת לובש זוג אחד ומכניסו וחוזר ויוצא ולובש זוג אחר וכו׳, החידוש שצ״ל ק״ש עם תפילין, חיבור ב׳ אופני עבודה.

חיבור רצו"ש, ק״ש, ע"ד פרחה נשמתן ואח״כ החזירה להם בטל תחי׳. "מימינו אש דת", שהרי התורה אחת בלי התחלקות. גם "והתהלכתי בתוככם", ב׳ בחי' הליכה, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה באותה התיבה. קרבנות עולים באש כליל לה׳, נסכים ירדו לשיתין עד התהום, לתחתון שאין למטה ממנו.

המרגלים רצו להישאר במדבר ולא להיכנס לארץ, לאכול מן ולשתות מבארה של מרים וענני הכבוד, וגם קיימו כל הזמן מצות ה' "על פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו", כמאן דקביע להו דמי (פתגם כ״ק מו״ח אדמו״ר שבזמן הזה הוא דוגמת הקמת המשכן שהיתה לפעמים ליום אחד) לכן רצו להישאר במדבר, "אשר לא ישב אדם שם", למעלה מבחי׳ אדם, בחי׳ מאד, בכל מאדך למעלה ממדוה"ג. לכן התיקון לזה, להיכנס לארץ דוקא, ושם גופא לעסוק בעבודת הנסכים, שענינם המשכה למטה ובירור התחתון.

דוקא ע״י עבודתם במדבר בהעלאה ומס"נ, אפשר להיות אח״כ העבודה עם העולם כשבאו לארץ בשלימות, לעסוק בדברי העולם, נצטוו גם על הנסכים. לעת״ל תהי׳ ההנהגה כרשב״י (וכטענת המרגלים) שלא יתעסקו ישראל בעבודת האדמה, אלא זה יהי׳ נעשה ע״י אומות העולם.

הצורך בעבודה למטה ובירור גשמיות הוא כדי לגלות כחות הנשמה. כשם שלמעלה הרי כשעלה ברצונו להוות ולהאציל כו׳ כבר נאצל ונצטייר והי׳ הכל, מ״מ נברא כל סדהש"ת, כדי לגלות שלימות כחותיו שיהי' בגלוי. עד״ז גם בעבודת האדם, צ״ל גילוי הכחות ע״י הירידה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא בגלות לגלות כחות הנשמה, ולאח"ז, שוב אין צריכים לעבודה זו.

ולכן לע״ל לא יתעסקו בהמשכה למטה ובירור הגשמיות, אלא "ועמדו זרים ורעו צאנכם".