שלח לך – תשמ"ו

המרגלים לא רצו לילך ממקום נעלה ולהיפרד (און אָפּרייסן זיך) מענינים נעלים וללכת לארץ כנען. כי היו תלמידיו של משה חכמה דקדושה, וטענו ע״פ הבנה והשגה, איך יכולים לעזוב את הר סיני ומדבר סיני שבו ניתנה התורה ולחם מן השמים, וללכת לארץ ישראל לאכול לחם מן הארץ. שש שנים תזרע שדך וגו', לעסוק בעבודת האדמה, זהו נסיון גדול. וענו להם כלב ויהושע "אם חפץ בנו ה׳ גו׳" שאח״כ יראו את העילוי שבזה, "טובה הארץ מאד מאד", למעלה ממה שהי׳ בתחילת הבריאה, כי כל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר, דוקא בנסיון במקום הכי תחתון נמשך גבוה גבוה ביותר. אף שבמדבר גם עסקו בהעלאת הניצוצות, פדיון שבויים, צדקה לעניים, וברכו המוציא לחם מן הארץ שהיו קונים מתגרי אוה"ע, והמוציא לחם מן השמים על המן, ושבט דן מאסף לכל המחנות הי׳ משיב אבידות בגשמיות וברוחניות, צדקה ואהבת ישראל. מ״מ אין זה מספיק, וחפץ בנו הוי׳ והביא אותנו אל הארץ דוקא, תכלית הכוונה היא בירורים במקום הכי תחתון, בארץ כנען דוקא, שם נעשה "טובה הארץ מאד מאד".

העוסקים בתורה כל ימיהם הם דוגמת דור המדבר שעיקר עבודתם אינה בבירורי עוה״ז, והעוסקים בצדקה הם דוגמת הדור שנכנסו לארץ. ואיתא באגה"ק שגם ת"ח צריכים לעסוק בגמ״ח, כי כל אחד מישראל מחוייב בתרי״ג מצוות, כולל צדקה, כי חפץ ה׳ הוא שיהי׳ בירור הניצוצות שבדברים הגשמיים דוקא, ודוקא עי״ז באים לענין טובה הארץ מאד מאד.