אם בחוקותי תלכו – תשמ"ה

ג׳ מ"ע בקריאת שמע: "שמע גו' ה׳ אחד"; "ואהבת"; "ושננתם לבניך". ציווי, הבטחה, וסיפור. כאו"א צריך לשמוע ולהתבונן ש"ה׳ אלקינו ה׳ אחד", יחודא עילאה ויחו"ת. וע"י התבוננות בדברים המביאים את האהבה תבוא בטח אל האהבה. מצד שורש הנשמה א"צ לציווי כלל, אך מצד התלבשות הנשמה בנפש הטבעית צריך ציווי להתבוננות בדברים המביאים לאהבה בכל לבבך בשני יצריך. כל ג׳ הפירושים (סיפור הבטחה וציווי) הם נתינת כח לנשמה שתוכל לפעול בנה"ב ובגוף. סיפור, מוסיף כח ועידוד בהעבודה של הנשמה עם הנה"ב והגוף. הבטחה וציווי, יש בהם נתינת כח. ציווי מל' צוותא וחיבור, לחבר האדם המקיים את הציווי עם עצומ"ה ית׳.

"אם בחוקותי תלכו", תחנונים ובקשה מלמעלה, נתינת כח מיוחדת על קיום תומ"צ להילוך ועלי׳ למעלה עד למקום שאינו בערך כלל למדרגתו ומקומו הקודם, ע״י ב׳ העבודות דאהבת ה׳ והעסק בתומ"צ (בחוקותי ל' רבים). פולחנא דרחימותא, עבודה ויגיעה, אף שאדם אוהב את ה' כי הוא חייו, מ"מ שלימות האהבה היא בירידה למטה לברר את הנה"ב, ענין זה צ״ל חקוק עמוק בנפשו, במס"נ בכל מאדך. ע״י בירור הניצוצות דתהו מקבלים אורות המרובים דתהו וצריך לשמרם, "את מצוותי תשמרו". וגם צריך לעשות כלים חדשים, "ועשיתם אותם", הכלים מוסיפים באורות. מעלה אני עליכם כאילו עשיתוני. כי תכלית הכוונה היא במעשה האדם התחתון, "למעשה ידיך תכסוף".