וידבר גו' במדבר סיני גו' שאו את ראש – תשמ"ד

דברה תורה כלשון בני אדם, נשיאת ראש בנ״י לגולגלותם. הראש כפשוטו למעלה מכל אברי הגוף, בו משכן המוח והשכל וכל החושים הנעלים ומנהיג כל אברי הגוף. נשיאת ראש, שגם החלק הכי נעלה בגוף מתנשא למעלה יותר ומנשא עמו כל הגוף. לגולגלותם, המקפת ושומרת על המוח שבראש, בגשמיות מוכרח להגין מלמעלה, אבל הקב״ה אינו מוכרח בשום דבר, ויכול לעשות שההגנה תהי׳ לא מלמעלה. גם בנבראים יש הגנה ושמירה לא מלמעלה, נשר מגינה על גוזלי' מלמטה. זה שגולגולת היא למעלה מהמוח בפשטות כי הוא למעלה במדר' מהמוח. לכן צ״ל הגבהת והרמת הראש אל בחי׳ הגולגולת. ה' דרגות בנשמה ולכל דרגה שם אחר. נר"נ הם דרגות תחתונות המתלבשות בגוף בפנימיות. למעלה מזה ח"י, מקיף הקרוב והרחוק.

סיבת מנין בנ״י מתוך חיבתן גם לבחי׳ נר״נ שבנפש, וצ"ל העלאה לבחי׳ הגולגולת, למקיפים דח"י, לקשר נר״ן בח״י מלמטה ולהמשיך מלמע' למטה, לכל יוצא צבא בישראל, גם למקום ודרגא כזו שיש בה אויב שצריך להלחם בו, גם שם נמשך מקיף דח"י, ונותן כח לנצח המלחמה, בעבודת התפילה, שעת צלותא שעת קרבא, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, מתחיל בהודו להוי׳, התבוננות בפסוד"ז, עד תפילת העמידה בלי שום תנועה, תכלית הביטול בלי שום הרגש המציאות, בקול דממה דקה, בלי שום תנועה, ענין במדבר סיני ברוחניות, דגם מדבר (וצומח וחי) הוא בבחי׳ דומם, ביטול בתכלית. לא רק בכל לבבך ובכל נפשך, כחות פנימיים, אלא גם בכל מאדך, כוחות מקיפים, עד למס״נ ומסירת הרצון. אלא שתכלית הכוונה היא שתהי׳ אח״כ המשכה למטה, בלימוד התורה, באוהל מועד, ונועדתי שמה גו׳, מביהכ״נ לביהמ״ד, לימוד התורה כענין בפני עצמו עם כל התוקף ועם כל ההתעסקות (מיטן גאַנצן שטורעם און מיטן גאַנצן פאַרנעם) הוא דוקא לאחרי עבודת התפילה. הכח לזה "וידבר הוי׳ אל משה", בחי׳ משה בכאו״א מישראל, אתפשטותא דמשה המאיר לס׳ ריבוא נשמות, וכ״א מהס׳ ריבוא נשמות מתחלק לעוד ס׳ ריבוא ניצוצין. "שאו את ראש גו׳ לגולגלותם", עד ליחידה שבנפש, ועד לבחינה שלמעלה מיחידה. ואח״כ נמשך מזה למטה בכוחות הפנימיים. ומזה באים אח״כ לגילוי בחי׳ היחידה הכללית, משיח צדקנו.