בראשית ברא – תשמ"ד

קודם כל יצירת הנבראים הפרטיים מספר בכתוב ע״ד התהוות ע״ס האצילות שגם הם נבראו יש מאין. בחסידות מפרשים: בראשית חכ', ב' ראשית, חכ' עילאה ותתאה. שמים הם מדות העליונות, הארץ מלכות. וכולם נבראו ע"י שם אלקים. אבל בתוספתא פי': בראשית חכמה, ברא כתר, אלקים בינה, את חו״ג, השמים תפארת, ואת נה"י, הארץ מלכות. ודורש ביאור מהו תוכן החילוק "וי״ל בזה ואכ״מ". ע"י סיפור התהוות הספי' יבאר איך נתהוו ריבוי מאחד הפשוט, זה נעשה ע"י הספירות.

לכאו' רק העבירו את הקושי' מריבוי נבראים לריבוי ספי'. ואם מצד נמנע הנמנעות יכול גם לברוא ריבוי בלי ממוצע הספי'? "וי"ל בזה ואכ"מ".

"והארץ היתה תהו ובוהו", קדימת עולם התהו. "וחושך ע"פ תהום", שבירת הכלים. "ויאמר אלקים יהי אור", עולם התיקון המברר ומעלה הניצוצות משם ב"ן לס"ג שלמעלה ממ"ה. ענין שנת העיבור להשוות לבנה (ב"ן) לחמה (מ"ה) עד "והיה אור הלבנה כאור החמה".