והי' מדי חודש בחדשו – תשמ"ג

בפסוק נזכר רק העליה דשבת ור"ח ולא של ג' רגלים, וגם הקדים ר"ח לשבת, חידוש בעליה לרגל ראיית פני ה"א, גילוי פנימיות בראי'. מציאות אלקות בעולם אינו בהעלם, בעולם עצמו רואים שיש בורא ואפשר גם להסבירו לגוי, אלא שהוא בחי' אלקים. ולישראל קבע מועדים זמנים מסוימים בהם גילוי אלקות בבחי' ראיה שאז השמחה ביין, דבר המגלה, משא"כ בשבת ענינו עונג שאינו גלוי.

לעת"ל יוסף אור וגילוי, חדשו של חודש ושבתו של שבת בלי לבושים, בחי' ראיה. זה עיקר החידוש, לכן לא נזכר העליה בג' רגלים. אלא שגם ביו"ט יהיה חידוש הישנות, אבל לא חידוש מעיקרא שהוא יש מאין. "יבוא כל בשר להשתחוות", לא רק עיני בשר, מצד הביטול שהוא רך ועניו. קשור לראש הפרשה "וארא גו' לתת להם א. את ארץ כנען ב. את ארץ מגוריהם ג. אשר גרו בה", ג' עניני ארץ המבואר בתו"א עה"פ "ארץ ארץ ארץ שמעי דבר הוי'".