הבאים ישרש יעקב – תשמ"ג

בהמשך ההפטרה כתיב: "והי׳ ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים גו׳", היינו מכל העולם כולו. בפרטיות יותר, פעולת הגאולה בב׳ אופני גלות, "האובדים בארץ אשור" (ל' אושר ותענוג) הם השקועים בתענוגי העולם; "והנדחים בארץ מצרים" הם אלו שהם באופן של מיצר. ופעולת הגאולה דלעתיד תהי׳ בכולם, שיבואו "להשתחוות לה׳ בהר הקודש גו׳".

כללות ההפטרה היא, שע״י "הבאים ישרש יעקב" דוקא (ולא ישראל) זריעת המצוות בדברים גשמיים בארץ הגשמית "וזרעתיה לי בארץ" וע"י העבודה דבחי' "בוראך יעקב" זוכים ליציץ ופרח ישראל "יוצרך ישראל" שנקראו ארץ חפץ, "ראשית תבואתו", ומזה מגיעים לאמיתית קיום המצוות שיהי׳ לעת"ל, ועד ל"והי׳ ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור גו׳ בהר הקודש בירושלים".