התחברות
מבה"ח אלול

אני לדודי – תשמ"ב

מילוי בקשות גם בעניני שדה
ש״פ ראה, כ״ה מנ״א, מבה״ח אלול. ״ידועה שיחת כ״ק מו״ח אדמו״ר בלקוטי דיבורים שבשבת מברכים אלול הורגשה כבר בליובאוויטש אווירת חודש אלול, ומאמרי החסידות דשבת מברכים אלול עם ההתחלה הרגילה דאני לדודי ודודי לי ר״ת אלול היו בעניני חודש אלול. והנה, המאמר הראשון עם התחלה זו הוא בלקוטי תורה דפ׳ ראה. (אמר מאמר (כעין שיחה) ד״ה אני לדודי ודודי לי ר״ת אלול)״ (התוועדויות תשמ״ב ח״ד ע׳ 2069).

תקציר

בהיות המלך בשדה רשאין כולם ליכנס אליו ולשפוך את נפשם לפניו והוא מקבל את כולם, לא רק במקום הנקרא שדה, אלא גם בקשות בעניני שדה שאינם דומות לבקשות אנשי העיר, וכ"ש לנמצאים בהיכל המלך, כך בנמשל הקב"ה ממלא בקשות צרכיהם הגשמיים, שזהו מצות תפלה. אף שאינו דומה למשל מלך בו"ד, שגם לו יש צרכים גשמים, אבל בנמשל מה שייכות הקב"ה לאנשי שדה, אלא שישראל נק' שר א-ל וישר א-ל, ואף שיש להם גוף ונה"ב, אבל עיקר מציאותו הוא בחי' א-ל שמאירה באופן של שר וישר, רק צריך שיאמר רוצה אני, ולזה די בכפיה בלבד.

ענין זה הוא לא רק בשדה, אלא גם במדבר שאינו מצמיח ועפרה פסול לכיסוי הדם, ע"י "ובקשתם משם את ה"א ומצאת", ואדרבא ע"י הירידה לשם מתגלה פנימיות איש ישראל וגם פנימיות המדבר למעליותא, ספירת הכתר, תשובה באותה אשה, פרק ומקום, מ"ארץ ציה ועייף" בא לאהבה רבה ונפש שוקקה, כמבואר בספרי מוסר שצריך ללמוד מהיצה"ר שמוסר נפשו להסית את האדם, אף שמזיק לעצמו, וכל כוונתה לנסות את בן המלך ולגלות מעלתו.

פרשה / חג