וישלח יהושע – תשמ"ב

יריחו לשון ריח, משא״כ ארץ נושבת. הנשמה ירדה לתקן או את חלקו בעולם או את הגוף או את הנה"ב ע״י עבודה במחדו"מ, בחי׳ ריח בלבד, אין זה מהות הנשמה אלא רק לבוש בלבד, ריחא דלבושייכו. מרגלי יהושע, הם הכנה לתומ״צ במחדו״מ, לכן הי׳ בציווי ה׳, כי עבודה זו מצווה כאו״א מישראל. אבל כיבוש כל הארץ היא עבודה באהוי"ר, שייך רק בבחי׳ משה ואינו שווה לכל נפש, לדעתך אני איני מצוה אותך.

הצ״צ מוסיף בהגהה בלקו״ת: ועיין בסש״ב פרק י״ד.

ומיישב עי"ז קושיא גדולה, איך אפשר שאהוי"ר היא רק למשה ובלי ציווי, הרי אין שלמות לעבודה בלי אהוי"ר. לכן מציין לתניא פי״ד, מדת הבינוני היא מדת כל אדם ואחרי׳ כל אדם. היינו העבודה במחדו"מ, אבל שלימות העבודה דצדיק אין לאדם משפט הבחירה ע״ז, רק משביעין אותו תהי צדיק, שהוא יעשה את שלו וכולי האי ואולי יערה עליו כו׳. כאן מבאר עבודת צדיק המואס ברע ממש, וזהו רק בבחי׳ משה שרצה לפעול בישראל בחי׳ ראי׳ וכשראה שלא יוכל לפעול זה בכולם אמר "ועתה ישראל שמע", מ"מ פעל זה ביחידי סגולה במרגלים שהם נשיאי המטות יחידי סגולה וצדיקים.

אמנם יהושע פני לבנה פעל בעיקר במחדו"מ הכולל גם אהוי"ר המביאים לידי מעשה, ש"קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו", כסיום לשון השער דתניא "לבאר איך הוא קרוב כו׳ בעזרת השם יתברך". ועי"ז ובפרט ע״י הציווי והעזר והסיוע והנתינת כח של רבותינו נשיאינו, נבוא בקרוב ממש לכיבוש ארץ ישראל ברוחניות (מאַך דאָ ארץ ישראל) ובגשמיות.