אני לדודי – תשמ"א

גם לעבודה ד"אני לדודי" צריך אתערותא דלעילא, כדי שהעבודה תהי׳ בשלימות, לכן מבאר בלקו״ת דאלול הוא זמן התגלות י״ג מדה"ר, שעי"ז העבודה ד"אני לדודי" היא בשלימות ונעשה עי״ז "ודודי לי", המשכה מלמעלה בעשי"ת.

אלול הם ימי חול, כי המלך בשדה ויוצאים לקבל פניו ואח״כ הולכים

עמו העירה, כי תשוקתם ורצונם ליכנס להיכל מלכותו, אבל צריכים להעלות (מיטנעמען) את השדה וגם את המדבר לעיר ולהיכל מלכותו. ואף שאין נכנסים שם כי אם ברשות ורק המובחרים ויחידי סגולה, הרי על כאו״א מישראל נאמר "והייתם לי סגולה".

עליית ענייני המדבר, אם חטא ופגם ועבר את הדרך, הוא עניינו של חודש אלול חודש התשובה והתיקון גם על ענינים אלו, "ובקשתם משם". ואדרבא דוקא ע״י ההעלם וההסתר (משם) שבמדבר מתעורר בו הרצון לאלקות, כיתרון האור מן החושך. וגם, דע״י שהופך את המדבר הוא עולה למעלה גם מהיכל המלך, לבחי׳ מדבר למעליותא, "ארץ אשר לא ישב אדם שם" למעלה מדרגת אדם, "אמצאך בחוץ" דוקא. אמנם עבודה זו היא לא רק למי שחטא ופגם אלא גם לצדיקים כי העלי׳ היא לעצמותו ית', ולגבי עצמותו גם צדיקים גמורים הם מדבר וצריכים תשובה.