התחברות
מבה"ח סיון

וידבר גו' שאו – תשמ"א

תפילה ותורה בהקדם הביטול
ש״פ במדבר, כ״ו אייר, מבה״ח סיון. לכללות המאמר ראה לקו"ת ריש פרשתנו.

תקציר

כפל הלשון "במדבר סיני" ו"באהל מועד", בחד מינייהו סגי. הנה יציאת מצרים בעבודה, יציאה מהמיצרים וההגבלות הטבעיים דנפש הבהמית, לבוא לארץ טובה ורחבה, בחי' מרחב דקדושה. וזה פועל האדם בנפשו ע"י עסק התורה והמצוות וע"י עבודת התפילה, שהם ב' הענינים דמדבר סיני ואהל מועד: ענין התפילה הוא להעלות ולקשר את נפשו ומדותיו אל השי"ת, מלמטה למעלה, לפי מעמדו ומצבו בשעה זו. מדבר סיני, עבודה שתחילתה ממקום נחש שרף ועקרב, ומשם עולה ומתקרב לה'. אמנם תומ"צ אינה תלוי' במעמד ומצב האדם, כי כל ישראל חייבים באותן המצוות שניתנו לכל אדם בשווה, מלמעלה למטה. וזהו ענינו של "אהל מועד", שממנו ניתנו התורה והמצוות, כדרז"ל שכל פרטי התורה ניתנו באוהל מועד.

וע"י ב' העבודות ד"מדבר סיני" ו"אהל מועד", זוכה האדם לצאת מ"מצרים" הפרטי שלו, ולהגיע להרחבה אמיתית -"ארץ טובה ורחבה" בעבודת ה'. בהקדם לב׳ העבודות צ"ל "שאו את ראש" דגם שיש לו ראש בשלימות, צ״ל הגבהת הראש. כלומר, שיצא מכל המדוה"ג שלו ע״י ביטול, במדבר, לכן קודם התפילה יפנה ויטול ידיו וכו׳, וגם צ״ל הנחת טו"ת לפני התפילה ומביא לביטול. וקודם לכן אמירת מודה אני הו״ע ביטול והודאה בתכלית. עי"ז תפילתו נמשכת ופועלת פעולתה, ובלימוד התורה שלו נהי׳ פתח לבי בתורתך.

בלי שוחד וכו', ומתוך שמחה וטוב לבב ומתוך הרחבה. ועי״ז התפילה היא תפילת עשיר ויש בה גם מעלת תפילת העני, שאינו רוצה בשום היכלות ואוצרות וכו׳ אלא רצונו לשפוך שיחו לפני ה׳, שלפניו העשיר הכי גדול הוא בבחי׳ עני. עי"ז תפילתו נשמעת ותורתו מתברכת, שיהי׳ גילוי תורתו של משיח.