ויאמר גו' קח את מטך – תשמ"א
בירור ניצוצות מצרים במופת הפיכת מטה לתנין
ש״פ וארא, כ״ז טבת, מבה״ח שבט. ראה ד"ה זה בתו״א פרשתנו. עם קיצורים והגהות אוה״ת פרשתנו (כרך ז). בסוף המאמר מקשר ליום ההילולא של רבינו הזקן (כ״ד טבת), שחל בשנה זו ביום הרביעי דפ׳ וארא, אז הוא שיעור החומש דהפיכת המטה לתנין.
תקציר
ענין המטה שנהפך לנחש, המופת הראשון שקדם לעשר המכות שהם פרטים. ביצי"מ הי׳ בירור כל הניצוצות, "וינצלו את מצרים גו׳". נפילת הניצוצות הוא כדי שהאדם יתקן ויברר ויזכך ויעלה אותם לשרשם, עד שיהי׳ יתרון האור מן החושך. וישראל דוקא הם המבררים כי ירידת הנשמה היא ע"ד ירידת הניצוצות דתהו, ובכל דור ויום הנפה"א יוצאת ממאסר הגוף משכא דחויא להחזיר הניצוצות למעלה "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה". "וינצלו את מצרים", כמצודה שאין בה דגן, ניצוצות מעלמא דאתגליא שנפלו בבחי׳ מצודה ודגן, וכמצולה שאין בה דגים, ניצוצות מעלמא דאתכסיא שנפלו בבחי׳ מצולה בלב ים. בב׳ אופנים אלו הי׳ בירור הניצוצות לגמרי.