שלח לך אנשים – תש"מ

במאמרים מבואר ענין הלחם בשרשו, כהקדמה לביאור ענין המרגלים. דהנה מעלה בדומם וצומח לגבי הסוגים שלמעלה הימנו, שהאדם מקבל חיותו מלחם הבא מן הארץ הדומם, כי דוקא ע״י הירידה למטה ביותר נפעל עילוי גדול ביותר, וזהו ענין הכניסה לארץ כנען, מקולקלת שבארצות וע"י נפעל עילוי בבנ"י.

טענת המרגלים "אפס כי עז העם היושב גו׳", שהארציות והחומריות היא בתוקף, ו"ארץ אוכלת יושבי׳", עבודת הבירורים בהתיישבות תאכל אותם ותוריד אותם ממדרגתם. משא״כ במדבר הי׳ להם מן ומי הבאר ולבושים שענני הכבוד מגהצין, וקטן נולד לבושו עמו, שהיו כל ההמשכות בשלימות. למה צריכים לרדת למקום תחתון, הרי אפשר לעסוק בעבודה במדבר בהליכה מחיל אל חיל בקדושה גופא, ובפרט לאחר מ״ת.

ביטול טענת המרגלים הי׳ ע״י "ויהס כלב גו׳". שתיקה הו״ע הביטול. דמצד בחי׳ הדיבור אי אפשר להגיע למעלת העבודה במעשה דוקא, וע״י השתיקה וביטול באים למעלת המעשה. הקדמת נעשה לנשמע. ביטול לבעל הרצון שלמעלה מהביטול לרצון. כי גם אם עלה נעלה לשמים וכו' לית מחשבה תפיסא בי׳, רק ע״י העבודה למטה יורשים את הניצוצות, "וירשנו אותה", כבעולם התיקון גופא דמוצא פי ה׳ שבלחם שרשו למעלה ממוצא פי ה׳ שבאדם. וכמאמר כל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר. ועושים מארץ כנען "ארץ אשר ה׳ אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", ממשיכים גילוי כזה שאין שום הפרש בין ראשית לאחרית ואמצע, אלא הוא "תמיד", בחי׳ לא שניתי, שזה נמשך ע״י היחידה שבנפש שהיא מקבלת מבחי׳ יחיד. כך גם ע״י העבודה בבחי׳ ההודאה וביטול במודה אני והודו לה׳ ובתפילת העמידה, ממשיכים ביטול לכל היום, מבהכ"נ לביהמ"ד והנהג בהם מנהג דרך ארץ, כל מעשיך לשם שמים ובכל דרכיך דעהו, שבכל הענינים הארציים נמשך מבחי׳ הביטול וההודאה.

וע״י מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות, דלשון זה הוא בדיוק, 'מעשינו', לשון מעשין על הצדקה, ענין הכפי׳ וביטול, וכל שכן מעשה כפשוטו, 'ועבודתינו', בחי׳ עבודת עבד, ותכלית השלימות דעבד, עבד נאמן (כמבואר בהמשך תרס״ו - ראה מענה נפלא לועד הנחות הת' על תמיהתם בזה) נבוא בקרוב ממש אל הגאולה ע״י גואל ראשון הוא גואל אחרון משה עבדי ודוד עבדי נשיא להם לעולם בביאת משיח צדקנו.