וידבר גו' כי תבואו – תשל"ט

ענין הקרבנות להקריב לי חלב ודם, דם היינו הרתיחה כאש שעולה למעלה וחלב הוא התענוג שנמשך למטה. כמו כן החילוק בין עולה וזבח שנשרף באש ועולה לשמים, משא"כ נסכים, שמן ויין. חו"ב, ענין המוחין שנמשך למטה במנוחה ותענוג עד ויורדים לשתין ועד לתהום. עולה וזבח, "את קרבני לחמי", המחבר את הנפש עם הגוף, הקב"ה עם העולם, אבל עדיין העולם הוא מלשון העלם, ומתגלה רק בחיצוניות, וע"י מנחה ונסכים מתגלה בפנימיות.

כענין יין, "תירושי משמח אלקים ואנשים". עולה וזבח היינו ק"ש, קב"ע עד למס"נ, עלי' מלמטה למעלה. ומנחה ונסכים היינו תפילין, המשכה למטה דירה בתחתונים. לכן נסמכה פ' נסכים לפ' המרגלים שלא רצו לירד להתעסק בעניני עולם, והנחמה לזה היא "כי תבואו אל ארץ מושבותיכם", "טובה הארץ מאוד מאוד", ויקריבו שם עולה וזבח, מנחה ונסכים, העלאה והמשכה.