ואלה המשפטים – תשל"ח

ואלה המשפטים וגו' ענין כללי בלימוד התורה. תשים (ל' יחיד) קאי על משה, לפניהם (ל' רבים) המשכת התורה לכאו"א מישראל עד סוף כל הדורות. אופן הלימוד, "תשים לפניהם" הרב חוזר ושונה כמ"פ עד שיבינו עומק ההלכה בטעם המיישב תלמודם ומשימו בלבם, ושננתם לבניך, חיוב על כאו"א מישראל ונאמר מיד לאחר מ"ת, כי בפסוק יש הוראה בלימוד התורה ולעבודת האדם לקונו.

תחילת העבודה, כי תקנה עבד עברי לפי הקס"ד היינו עבד כנעני, עבדו של עברי, ואח"כ מתעלה לבחי' עבד עברי, עד שמגיע לבחי' אמה העברי'. והם ג' המדריגות נר"ן, צדיק ורשע ובינוני. כמבואר החילוקים בקונטרס העבודה.

הצ"צ שקו"ט אם עבד כנעני הוא רשע וטוב לו או בינוני. כי עבדא בהפקירא ניחא לי', ובינוני לא עבר ולא יעבוד עבירה מימיו, והלוואי בינוני, אלא בפנימיות רצונו האמיתי רוצה אלקות, ויקיים השבועה תהי צדיק ואל תהי רשע, מצד ירידת הנשמה לבירא עמיקתא הקס"ד שהוא עבד כנעני, והכוונה היא "תלמוד לומר" באהבה המסותרת שהוא בעצמו עברי, אַז ער שטעלט זיך אַנטקעגן דער גאַנצער וועלט, נגד העלם והסתר נה"ב ומהפך אותה ועולה מעבד כנעני לעבד (שהוא) עברי, ואח"כ גם לאמה העברי', ועד שפועל בעבודתו שיהי' לו או לבנו יעדנה.

רק בתחילת עבודתו נראה כנעני, ועשית כל מלאכתך, אמנם ירידה זו היא לרגע בלבד לצורך עלי' ביתר שאת ויתר עוז, ע"ד המבואר בתניא שהבלבול בתפילה מעורר להתפלל בכוונה מעומקא דלבא, כשיתבונן שהקב"ה מחי' את הענין המבלבלו כדי שיעשה מהבלבול מטעמים ל' רבים, ע"י אתכפיא ואתהפכא, עד שיגיע להיות לו או לבנו יעדנה, ועד ויצאה חנם אין כסף, ומגיעים ל"ובשביעית" דקאי על השלימות הכי נעלית שתהי' לע"ל, יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. כל זה קשור לפרשת תרומה תרומת המשכן והשראת השכינה בתחתונים ועשיית הארון (תורה) ומעשה משה נצחיים.