חביבין ישראל – תשל"ז
כל מדרגות חביבות, אדם, ישראל ותורה
ש״פ שלח, כ״ה סיון, מבה״ח תמוז. "וידועים ע״ז דיוקי מפרשי המשנה, ודיוקי רבותינו נשיאינו, בדרוש כ״ק אדמו״ר הצ״צ שכבר נדפס באוה״ת במדבר בדרושים לשבועות ובדרוש כ״ק מו״ח אדמו״ר ד״ה חביב אדם דחג השבועות שנת תש״ב, דצריך להבין מה הם ב׳ הענינים דחיבה וחיבה יתירה שנאמרו ג״פ, אצל חביב אדם וחביבין ישראל, וגם מה הם ג׳ הענינים הנזכרים במשנה, אדם וישראל, ובישראל גופא ב׳ ענינים, שהם בנים למקום ושניתן להם כלי חמדה". וראה גם ד"ה זה תרל"ה. תרפ"ט. תרצ"ו. חלק ממאמר זה נדפס בשינויים בלקו״ש חט״ו ע׳ 58 ואילך.
תקציר
"חביב אדם שנברא בצלם", קאי על בני נח וגם על בנ"י; או על נפש השכלית דכללות מין האנושי. "חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם", נפש השכלית בישראל. "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום", גוף הישראלי. "חיבה יתירה נודעת להם שנק' בנים למקום", הנפש האלקית. "חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה", גליא דתורה. חיבה יתירה כו', פנימיות התורה.
ובכל זה הנה סדר ההמשכה באופן גלוי, "נודעת להם" מלמעלה למטה מהמדרגה היותר נעלית, הוא ע"י מעשינו ועבודתינו מלמטה למעלה. ומסיים "שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" דעי״ז נעשה כסיום המאמר בתש״ב דאין ישראל נעזבין ח״ו, אף שהם כבשה אחת בין שבעים זאבים, "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל", ו"תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן". ועד "והיתה לה׳ המלוכה".