אני לדודי – תשט"ו

ב' עניני עבודה, תפילה מלמטלמ"ע, ותורה מלמעלמ"ט, תורה היא מתנה, לא רק אופן נתינתה אלא גם כשהיא למטה היא בעצם עדיין למעלה מהשתלשלות. תפילה, בעצם עניינה וסדרה היא מלמטה למעלה, מתחיל בהודאה ד"מודה אני" ו"הודו לה'" והשגה כללית דפסוד"ז ועבודת המוחין דברכות ק"ש והביטול דק"ש, עד לביטול דשמו"ע, כעבדא קמי מרי, ביטול במציאות, אבל כל זה הוא מצד עבודת האדם ואין בכוחו להגיע לביטול גמור, וכל עניני ההתבוננות הם לעורר את התפעלות ולקרב אותו לענין.

חודש ניסן שהוא הכנה למ"ת הסדר הוא מלמעלה למטה, "דודי לי ואני לו", אלול שהוא הכנה לתשרי, מתחיל "אני לדודי" מלמטה עד שמגיעים ל"ודודי לי" בתשרי, בשניהם מסיים "הרועה בשושנים", בניסן שהעיקר הוא תורה פירוש "שושנים" ששונים הלכות בתורה, באלול שושנה הוא ספירת המלכות, שע"י עבודה נתעלה עד לכתר בר"ה ומגיעים לעבודה של שושנים 'ששונים בתורה'.