אני לדודי – תשי"ב

ב' פירושים בשושנים: א. תליסר עלין, י"ג מדות הרחמים ב. י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. הם ב' עניני עבודה, תפלה ותורה. תורה מלמעלה למטה, מ"ת היה מלמעלה אף שנתלבשה בדברים גשמיים הכי תחתונים, אך לא היו אז כלים לגילוי זה ופעל בהם ביטול עצמי.

תפלה מלמטה, עבודה, מלשון עורות עבודים, שלוקח דבר גס ועושה אותו ראוי ללבוש, כך התפלה פועל ביטול. כסדר דלהלן: מודה אני, הודאה כללית שאינה שייכת להתחלקות; הודו לה', הודאה כללית לאחר ברכות השחר שייך להתחלקות; פסוקי דזמרה, התפעלות ללא השגה, חקיקה מבחוץ להכרית הקוצים, דברים המותרים המפריעים לעבודת ה'; ברכות ק"ש, ביטול השגה דשרפים ואופנים; קריאת שמע, ביטול היש דנפש האלקית, "שמע" לשון התבוננות; שמו"ע, ביטול במציאות רק לגבי ק"ש אבל עדיין ברשות היש כי מגיע בעליה מלמטה.

ההכרח בשניהם. כי אדם כלול מגוף ונשמה, הנשמה בטבע העליה והגוף בטבע הירידה למטה וצריך לפעול בכ"א היפך טבעה. גם בתשובה צריכים לעבוד עם הגשמיות והעבודה היא ברצוא ושוב. "הרועה בשושנים" הוא הנתינת כח מלמעלה לעבודה דחודש אלול עבודה מלמטה.