יו"ט של ר"ה – תשל"ו

שופר היא מצוה כללית הרומזת על תשובה, "עורו ישנים משנתכם", וענין מלכויות זכרונות שופרות. בר"ה חוזר כל דבר לקדמותו וצריך לעורר ולהמשיך מלכותו ית' משרשה הראשון, פנימיות ועצם התענוג. ע"י עבודת בנ"י בבכי' הקשורה לתענוג משלימות הנשמה, ע"ד זלגו עיניו של רע"ק דמעות.

לכן כשחל בשבת אין תוקעין, כי נפעל הכל ע"י התענוג דשבת. אבל כן אומרים פסוקי שופרות כו', מצד מעלת התורה על המצוות בהמשכת האור למטה. בפרט ע"פ ביאור הצ"צ, שגם בזמן שהיו תוקעים בשבת היה זה בחי' "שבתון זכרון תרועה", כי בשבת אין דין כלל. מ"מ תקעו גם בפועל, ועד"ז במקדש שבכ"א בפנימיות הלב, כי זה ע"ד שופר גדול דלעת"ל.