ראשית גוים עמלק – תשט"ו

עבודת האדם הוא לפי הדרגות בנפש: העבודה בתמידות, בכוחות פנימיים, נר"נ, מוח לב כבד: נשמה, הבנה והשגה, מוח. רוח, אהוי"ר, לב. נפש, כבד, התפעלות בנוגע לפועל. בקדושה כולם כאחד, כל אחד נכלל מהשני. גם בנה"ב ישנם כוחות אלו בשייכות לענינים גשמיים וחומריים. כדי להתגבר עליהם לברר ולזכך אותם, צריך להרבות בהם אור נה"א. "וכרות גו' לתת את ארץ הכנעני גו'", הם ז' מדות דלעו"ז. "ותקם את דבריך", עליה ובירור לקדושה. "כי צדיק אתה", כי טבע הטוב להיטיב. אמנם עבודה זו היא בהגבלה.

העבודה בכוחות מקיפים, ח"י: חי' - ביטול במציאות ע"י ראיה והכרה באלקות. יחידה - אין מציאות כלל מלבד עצמות ומהות א"ס. על-ידם יכולים לבטל גם ענינים שא"א לבטלים ע"י השכל.

לעומת-זה "ראשית גוים עמלק" חוצפה וגאווה בלי טעם. והמלחמה בו אינו בכוחות פנימיים אלא בהתעוררות כוחות מקיפים, אנשי משה. כי אינו יכול להתברר אלא "אחריתו עדי אובד".

"ע"י בחר לנו אנשים, אנשי משה, שכל אחד מישראל בוחר (ומגלה) בעצמו את הניצוץ משה שבו, עי"ז יכול להיות צא והלחם בעמלק, חוצפה וגאוה שאין עלי' טעם, ולבטל אותה.. ע"י התקשרות עם משה אזי נעשית על-ידו (ער פירט דורך) המלחמה לה' בעמלק מדר דר".