ויאמר משה אכלוהו היום – תשל"ו

ניסיון המן, אי ירידתו בשבת, ושייכותו לתורה, "הילך בתורתי אם לא", הי' הכנה למתן תורה, לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן. ענין הביטול (המבואר בפרק ו' בהמשך) לכן טענת המלאכים "תנה הודך על השמים", שם הביטול אמיתי, משא"כ באדם, המענה "למצרים ירדתם וכו'" מעלת הביטול דאתכפיא במצרים וגבולים.

הניסיון, שיונח אצלו (אַז עם זאָל זיך אָפּלייגן) האמונה והבטחון בה׳ שיהי׳ מן בעד מחר, ענין הביטול, עי״ז נעשה "הילך בתורתי" באין ערוך. המן נמשך מלמעלה ממדוה"ג, לכן כל יום נצרך לקבל את המן מיד, בלי המדוה"ג והלבוש דהיום שלפניו. עיקר המשכתו הי׳ בשבת, ברכו במן, שבת הוא למעלה ממדוה"ג, וממנו מקבלים ימי החול מיד בלי ממוצעים.

בלימוד התורה אין הפסק זמן ומקום, כמו במ"ת, למעלה ממדוה"ג ונמשך מיד. לכן תובעים (פאַרלאַנגט מען) מה להלן באימה וביראה ברתת ובזיע אף כאן וכו', ע"י הביטול דאתכפיא ואתהפכא נעשה "הילך בתורתי" באין ערוך. לכן "אכלוהו היום", כי המשכת המן למעלה הוא בשבת וממנו מקבלים כל הימים "דבר יום ביומו", ואעפ״כ לא ירד בשבת, כי צריך צמצום שיבוא למטה, ובשבת אין צמצומים. לכן "היום לא תמצאוהו בשדה", בעלמא דפרודא, ונמשך למעלה, ברכו במן, אבל אתם מוצאים אותו לעולם הבא, לעת"ל, יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.