ביום השמיני עצרת – תשל"ו

שמע"צ בא בהמשך לסוכות, ע"ד עצרת דפסח, אלא שיוצאים מקיץ לחורף ולית ביומי למיזל ולמיתי, כמשל בנות המלך שהיו נשואות למקום קרוב ורחוק, ענינו בעבודה, פסח הוא הלידה והגיור דישראל, צדיקים. עבודה דספירה ובהירות, "משכני אחריך נרוצה וגו'". משא"כ סוכות העבודה דבע"ת, שהיו רחוקים ונתקרבו. בחי' דילוג. עד שזדונות נעשו לו כזכיות. לכן עצרת מיד לאחר החג. ונאמר בו "לכם" שניכר מעלת ישראל שהם למעלה מגדרי השתלשלות, לאחר הקרבת ע' פרים נגד אוה"ע. וגילו מעלה זו ב"שמיני" לשון שמן ודשן, "נגלגל אני ואתה במה שתמצא" כי נמצאת סעודה באין ערוך מע' פרים, בהיסח הדעת. ויוצאין מקיץ, מהברען (החום והלהט) של תשובת יום הכיפורים לעבודה ד"ויעקב הלך לדרכו". בכח אביו המלך להיות אמר מלכא עקר טורא בדרכי נועם ושלום. "שלום לרחוק שנעשה קרוב".