שוש אשיש – תשל"ה

"שוש אשיש בהוי׳", המשכת וגילוי התענוג, מקור השמחה, שע״י גילוי זה נעשה "שוש אשיש", הוא ע״י הוי׳. והמשכה זו היא בראש השנה, אלא שבראש השנה השמחה היא מכוסה, ואח״כ בחג הסוכות באה השמחה בגילוי

"כי הלבישני בגדי ישע", כי, הוא נתינת טעם. "שוש אשיש" נמשך בטעם והסברה, "ישע" הוא לשון תשועה, ולשון וישע ה׳ אל הבל. "שוש אשיש" יש ב׳ קצוות, א׳ לשון הפעיל, שמפעלת השמחה בהוי׳, שישראל

גורמים תענוג למעלה מהשתלשלות, ב׳ שתענוג זה נמשך בגילוי בהשתל', עד שנמשך ומתגלה למטה בכאו״א מישראל, גם למקום כזה שצריך ישועה, ופועל ישועות בקרב הארץ, שההמשכה היא למטה מטה עד בקרב הארץ.

"ומעיל צדקה יעטני", צדקה ממשיך למטה עד זגים ורמונים התלוים בשולי המעיל, "ונשמע קולו בבואו אל הקודש". שנמשך מקצה הכי עליון, מקיף דלבוש, לכל עניני האדם עד לפירותיהם בעוה"ז (שולי המעיל).

"כחתן (תורה) יכהן פאר וככלה (כנס"י או מצוות) תעדה כלי׳". כל השנה המשכת תענוג ושמחה ע״י תומ"צ הנקרא חו"כ, ובר"ה, ע״י תשובה שלמעלה מתומ"צ, ממלא כל הפגמים מחסרון אור התומ"צ, מ"מ אומרים "כחתן וככלה" כי ממנו נמשך בתומ"צ לכל השנה באופן נעלה יותר, ע״י תשובה דוקא המעשים הם טובים ומאירים.

אף שגילוי תענוג זה נמשך בכל שנה, הנה בר"ה שחל שבת הוא מלמעלה מצ"ע ואין מי שיעכב על ידו, החיבור דעליון ותחתון באופן שהתחתון נשאר במצב של תחתון ואעפ״כ נמצא בו העליון כמו שהוא במעלתו.