ארבעה ראשי שנים הם – תשל"ה

שייכות מיוחדת בין ראש השנה למלכים ולרגלים לראש השנה לאילן. שהרגלים נקבעו לפי מצב תבואת השדה (אביב, קציר, אסיף): ישראל נקראים "ראשית תבואתה", שנזרעים בארץ, ירידת הנשמה למטה, כדי "להצמיח כמה כורין", עלי' שבא ע"י הירידה. ומצמיחת התבואה יש ללמוד גם על אופן עבודת בני ישראל, שהצמיחה נעשית על ידי ריקבון הגרעין, עבודה מתוך ביטול, "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו", שהעליה היא ע"י שמחה הפורצת כל הגדרים. וזהו שהרגלים נקבעו על סדר זמני השנה, כי גם ברגלים ישנם ב' ענינים אלו: הליכה ברגל (ענינה של היו"ט, שלכן מי שאינו יכול לעלות ברגליו פטור) ענינה העבודה בקב"ע וביטול. והמועדים הם מועדים לשמחה, השמחה שנעשית בעת הצמיחה.

הקשר בין ר"ה לרגלים ולמלכים, כי ענין המלך הוא לפעול ביטול בעם, ועי"ז הוא מגביה אותם למדריגה גבוהה יותר, התהוות חדשה ע"י הצמיחה.

גם במועדים גופא ישנם חילוקים, בפסח לא נאמר שמחה, ובסוכות נאמר שמחה ג' פעמים, כי "פירות האילן בפנים". התהוות מציאות חדשה הוא בעיקר בפירות האילן, שהרי בתבואה גם הזרע הנזרע היא חטה הראוי' לאכילה, משא"כ באילן, הרי אין טעם בגרעין הנזרע, והפירות הצומחים הם איכות אחרת (ולכן יש שהות ועיכוב רב בין הנטיעה לצמיחת פירות האילן - מצד ריחוק הערך שביניהם), והפירות הצומחים ראויים לאכילה מיד. ולכן דוקא בסוכות הוא תכלית ושלימות השמחה מצד השלימות בצמיחה. וזהן השייכות בין תחילתן לסופן "ראש השנה למלכים ולרגלים" ו"ראש השנה לאילן" שהעילוי הנרמז בתחילת המשנה מודגש בעיקר בסיום המשנה - "ראש השנה לאילן".