והנה פרח מטה אהרן – תשל"ד

קרח רצה שהלויים יהיו בדרגת הכהנים וההמשכה תהי׳ מהגבורות. אלא שהכהנים (חסד) הם העיקר, והלויים (שיר, גבורה ורצוא) טפלים לכהנים, "וילוו עליך וישרתוך", על–ידם ההמשכה מהכהנים במהירות בלי מונע ומעכב כלל. וזה נתחדש לאחר מחלוקת קרח בסימן דמטה אהרן, דהעיקר היא ההמשכה במהירות, באופן ד"עד מהרה ירוץ דברו" בכל התוקף, ואינו מתחשב עם מונעים ומעכבים ומעלימים ומסתירים, וכפתגם הידוע שכשהולכים למלחמה לכתחילה במאַרש של נצחון, אז מובטחים בנצחון.

נתינת כח לזה מנשיא הדור, במאמר ד״ה מן המיצר קראתי י–ה (ר״ח תמוז תרפ״ז) מבאר ענין שם י–ה דוקא וצ"ל בטחו בהוי׳ עדי עד, בגלל אותיות י–ה. ב' פירושים "עדי עד", א. נצחיות, גדר זמן, מלכות, ביטול ותוקף, שבטוח שיתמלא מבוקשו, ע"י יסוד לשון תוקף וחוזק. בי-ה לבד אי אפשר שיהי׳ הבטחון כי הוא למעלה מעבודת הנבראים. רק ז״א נקרא חסיון. ב. עדי עד, כתר, למעלה מסדהש"ת. דוקא למעלה מהשתל' יכול להיות בטחון. "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל", מקיף שלמעלה מז״א, דוקא בבחינה זו אפ"ל תכלית הבטחון. ב׳ בחינות עד, עד ועד בכלל, ולא עד בכלל, אריך ועתיק, פנימיות וחיצוניות הכתר. מחיצוניות הכתר אפ"ל יניקה לחיצונים, א"א להיות הבטחון, רק בבחי׳ עד ולא עד בכלל, אבל פנימיות הכתר נמשך רק לישראל, "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך".

לפי זה פירוש הכתוב "בטחו בהוי׳ עדי עד כי בי–ה הוי׳ צור עולמים" הוא באופן אחר, דאדרבה, זה שיכול להיות הבטחון בבחי׳ עד, פנימיות הכתר, הוא כי בי–ה הוי׳, כי ההמשכה היא מחו"ב. מניעות ועיכובים מצד ממכ״ע, אבל מצד סוכ״ע, בחי׳ י–ה שבשם הוי׳, אפ"ל בטחון שיתגברו על כל המניעות ועיכובים. וזהו "מן המיצר קראתי י–ה", דבעת המיצר והלחץ כשהאדם הוא ביסורים גדולים עד אשר כשל כח הסבל, אזי הקריאה היא לי–ה שלמעלה מכל סדר ההשתל', לפי שהולך בבטחון מוחלט ונפלא, שהולך בדרך הישר ואינו מתפעל מפני המלעיגים, וגם אינו מתפעל מעמלק בגימט' ספק המטיל ספיקות, ואדרבה, הוא שובר את כל המונעים והמעכבים, ולא עוד אלא שמהפכם לטובה בכחה של תורה, שהתורה ניתנה לעשות שלום בעולם ומברר את הניצוצות שבכל דבר.