כי תשא – תשל"ד (ב)

אמר משה לפני הקב״ה רבש"ע במה תרום קרן ישראל? אמר לו ב"כי תשא" ל' הרמה. מעלת מרדכי בענין התפילה. אף שעיקר מעלתו היתה תורה, מוחין חב"ד, שהי׳ ראש הסנהדרין ומאנשי כנה"ג, מדגיש מעלתו בענין התפילה, "איש יהודי" ל' הודאה, הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, שייך לתפילה שמתבטל למי שמודה אליו, כעבד העומד לפני רבו, משא״כ בלימוד התורה צריך להיות בתוקף המציאות, מאן מלכא רבנן.

הנה ברכה ל' המשכה מלמעלה ונמשך בגילוי ובפנימיות ומתאחדת עמו, ענין הדעת שמתאחד עד שנעשה למציאות חדשה. משא״כ הודאה הוא מתבטל למה שלמעלה הימנו. בכללות הם ב׳ השמות הוי׳ ואלקים, סוכ"ע וממכ"ע. בשם הוי׳ למעלה מהעולמות אין שייך ההבנה והשגה וצ"ל הודאה, שמתבטל ממציאותו. משא"כ בשם אלקים, ברכה המשכת האור למטה עד שמתאחד עם המקבל. בלימוד התורה בהבנה והשגה, הוא בתוקף המציאות דמלך ומתקשר עם נותן התורה, ונעשה למציאות אמיתית, משא״כ בתפילה הוא בביטול והעדר המציאות.

עיקר מעלת מרדכי הי׳ בתורה, ע״י הביטול דהאיר עיניהם של ישראל בתפילתו, נעשה אצלו הרמה והגבהה גם בחכמתו ותורתו, שנעשה בעה"ב על התורה, כמ״ש "ויעבור מרדכי", שעבר על דת ופעל גם בהשגה שבתורה, ואמרה לו אסתר 'זקן' שבישראל, 'מי שקנה חכמה'. כל זה ע״י התפילה דוקא, שנתעלה בבחי׳ העדר המציאות נעשה הרמה גם בתורתו. ולאידך גיסא, האיר בתפילתו ע״י התורה.

וזהו "איש יהודי", ב׳ בחינות בהודאה, א' ד"מודה אני" מיד בקומו בבוקר, ב' במודים בסוף התפילה, שהיא ההודאה כמו שהיא לאחר התורה. וזהו "כי תשא את ראש בני ישראל", דע״י התפילה פועלים הרמה והגבהה גם בהראש, שהו״ע התורה כנ״ל.