והנה פרח מטה אהרן – תשל"ג

שקדים ממהרים להגמר, עד"ז ברכת הכהנים במהירות גדולה. שורש כל ההשפעות הוא מחסד דאצילות, כדי שיומשך שפע גשמי יורד ומשתלשל בכל המדרגות. הדין בר"ה ויו"כ הוא שיומשך חסד במלכות דאצילות, ואדם נידון בכל יום הוא אם יומשך לעוה"ז בגשמיות; ובאיזה ענין יומשך החסד. מצד הדין ומשפט החסד מצומצם, וצריך תפילת צדיק כדי לשנות ההשפעה מענין לענין. אך גם כשהחסד מספיק יש דין ומשפט על כל השפעה וצריך תפילה. הטעם שלא מספיק הדין דר"ה גם על הפרטים, ההמשכה למטה היא ע"ד אדם שמחליט לעשות דבר מה ואעפ"כ לא יגיע לידי פועל. כי כדי שיומשך מהנפש למעשה צ"ל סדר דמחדו"מ, ובכל א' יתכן עיכוב. החלטה אינה מכרחת ירידה.

ועוד צריך לדון בזה עוד פעם. אצילות היא ע"ד שכל ומידות, ובי"ע הם ע"ד מדו"מ. לכן, הגם שנקצב לאדם בר"ה ויוה"כ, יתכן, שישאר ברוחניות, כי גם ענינים גשמיים שדנים עליהם כלולים ברוחניות. ועוד, שבכל יום יש דין באיזה ענין יומשך החסד, כי למעלה ההשפעה מופשטת מציור גשמי. אמנם עיכובים אלו הם כשהרצון הוא מצד השכל, אך כשיש לאדם תענוג אז כל ההמשכות הן במהירות ובדרך ממילא ואין צריך לדון על זה שוב.

עד"ז ברוחניות, בהמשכות שלמעלה מהשתלשלות, כמו ברכת כהנים. והיות שההמשכה היא מלמעלה ביותר עד למטה ביותר ובמהירות, לכן נמשכת בריבוי גדול. לאחר "פרח מטה אהרן" ניתוסף בברכת כהנים מעלת אתהפכא, ע"ד שטר שיצא עליו ערעור והוחזק בבית דין. ענין אתהפכא מרומז אף הוא בשקדים, שכן ענין המהירות כולל גם שהשפעה נמשכת למטה בריבוי, וצריך שהמטה יהי' כלי לזה, וזהו גם ענין "שלום" דברכת כהנים. תכלית השלימות דשלום זה (שגם האויב נהפך לאוהב) יהי׳ בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, שאז יהי׳ שלום בריבוי וברכה בריבוי, ריבוי בלתי מוגבל, כמ״ש פרזות תשב ירושלים, בלי מדידות והגבלות.