למנצח לדוד – תשל"ב
"הרועה אינו נזכר"
ש״פ צו, שבת הגדול, יו״ד ניסן. מאמר א. "יובן זה על פי תורת הבעש"ט הידועה מז' התורות שאמר בגן עדן בשנת תרנ"ב ונמסר ע"י כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע על הפסוק קומי אורי כי בא אורך, אתם נשיאי ישראל וואס איר לייגט אוועק אייער תורה ועבודה בשביל טובת הרבים, וואס וועט זיין מיט אייך". בי"א ניסן שנה זו (תשל"ב) למחרת אמירת מאמר זה. מלאו לרבינו שבעים שנה. ביום זה נסתיים אמירת מזמור זה.
תקציר
נשיאי ישראל הם רועי צאן ישראל, והנשיא דאג רק לצאנו כינוס הצאן (הפיכת הבהמה והשטות לקדושה) ובניית הדיר (גם מעלת דירה אדם), והוא לא נזכר. לכן "לנצח לדוד להזכיר". לרועה תכונות מיוחדות, התנשאות עצמית משרש ספי' המלכות למע' מעל' עד אין קץ. ישראל "שה פזורה" בכל דרכיך ומעשיך בעסק הפרנסה, עבודתם לאסוף הכוחות ולעשות כלים לאלקות, דירה בתחתונים. עד ישראל וקוב"ה כולא חד, למעלה מענין "תפארת אדם לשבת בית", "איך ויל מער ניט אז דיך אליין" ומתקיים המשך המזמור "ה' לעזרתי חושה" במהירות.