ויקרא אל משה – תשל"ב

הכח בישראל, בחי' אדם, להקריב קרבנות, לפי שהם דבוקים בהקב"ה, כדביקות האורות (בתורה) ודביקות הכלים (מצוות) הקרבן עצמו, ותיקון העולם שעל-ידם. לכן מתחיל הדיבור מאוהל-מועד בקרבנות שבהם עיקר גילוי התורה שעל-ידה קיום העולם. אף שהתורה מצ"ע למעלה מהעולם, אך מצד שרשה בעצמות, שנתאוה כו' דירה בתחתונים, העולם תופס מקום כביכול. כמים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך. בעיקר בהלכות ופס"ד שנוגעים למעשה.

"זאת התורה אדם": אדמה לעליון ונוצר מהאדמה ששרשה גבוה יותר; תורה, שרשה למעלה מעולמות וירדה לגוף ששרשה גבוה יותר. "ויקרא גו'" לא נאמר מי הקורא, המשכת התורה מעצמותו יתברך ומתגלה בדיני קרבנות לברר העולם ולעשותו דירה לו ית'.