ודוד עבדי – תשל"ב

מלכות מצד שרשה בעצם הכתר אינה בגדר גלוי וממנה חיות הנבראים. אבל יסוד ז"א מרגיש מעלת הגילוי, שלימות ההשפעה, גילוי הכתר. כח הדיבור שרשו בעצם הנפש, פעולתו שהמדבר יוצא ממציאותו בשביל הזולת. משא"כ שכל ומדות הם רק גילוי מהנפש. "בי אדוני גו' כי כמוך כפרעה" ע"י המשכת יוסף (ז"א) ליהודה (מלכות) מתעלה ז"א לעצם הכתר (פרעה). מצד הערבות דישראל שהם עצם אחד ממש "כי עבדך ערב את הנער", נמשך ליוסף גם גילוי עצם הכתר. בפ' ויגש הוא ברמז ובהפטרה הוא בגילוי. בתורה-אור מבאר מעלת הדומם על צומח וחי מעלת המלכות דיהודה לגבי ז"א יוסף. ענינו של משיח ענווה וביטול שילמד עם אנשים פשוטים וההכנה לזה הוא ע"י הפצת נגלה וחסידות גם לאנשים פשוטים "לא בשביל העילוי שנעשה עי"ז במלמד והמפיץ אלא בשביל המקבלים .. ועי"ז מקרבים וממהרים עוד יותר את היעוד ועבדי דוד מלך עליהם".