אל יפטר – תשל"ב

הנשמה ירדה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא (יפטר אדם מחבירו) לברר העולם ואז תהיה לה עליה גדולה ביותר. "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה".

"מים רבים" דטרדות עוה"ז לא רק "לא יכלו לכבות את אהבה", אלא אדרבא, הכונה בעולם הוא לישראל ועבודתם ובלימוד (דבר הלכה) המביא לידי מעשה. פיזור ישראל בין האומות לצורך מילוי שליחות הקב"ה לברר העולם, זה מביא לקירוב ואחדות בין אדם לחבירו באופן נעלה ביותר, דוגמת הריקוד (מחול), מהריחוק נעשה קירוב גדול יותר. גם כאשר יפטר זמ"ז וחילוקי דרגות החל מחילוק בין יושבי אוהל ובעלי עסק, יש אחדות ("זכרהו") בדבר הלכה, כגון שיעורי חת"ת. בפרט בעמדנו בסיום תשרי, אחדות הד' מינים, ריקוד דשמח"ת, ענין המעשה, נמשך אחדות לכל השנה ומבטל הענין דקשה עלי פרידתכם, יוצאים מתוך רצון חזק למלאות שליחות הקב"ה בעולם, מתוך כך זוכרהו תמיד את הקב"ה, א איד ניט ער וויל און ניט ער קען להיות נפרד מאלקות (יהודי אינו רוצה ואינו יכול להפרד מאלקות) ועשה את העולם לרשות היחיד, יחידו של עולם.