כי תצא למלחמה – תשל"א

כשאין ביהמ"ק קיים א"א לקיים ציווי "כי תצא למלחמה" כפשוטו, במלחמת הרשות, אבל שייך זה בעבודה רוחנית, בתפלה, שעת צלותא שעת קרבא, כי בכל יום נעשה בריה חדשה ונפשו האלקית רק במוחו, ובתפלה מאיר מוחין דגדלות, אז היא שעת הכושר לנצח מלחמה זו ע"י "כי תצא", לצאת ממעמדו ומצבו ארויסגיין פון זיך, "צאינה וראינה", אף שמתחיל ב"סולם מוצב ארצה" ורק אח״כ מגיע "השמימה", מ״מ עוד בהיותו בארץ צ״ל אצלו התוקף ד"הנה ה׳ נצב עליו גו׳", היינו שמכיר שצריך לצאת ממדידות והגבלות שלו.

"תצא" לשון יחיד, אחדות הוא ענין עיקרי בתפלה, כדי לנצח צ"ל באחדות והתכללות, לכן קודם התפילה צריך לקבל מצות ואהבת לרעך כמוך, וידע שהוא למעלה מאויבך, עי"ז "ונתנו ה"א בידך", השראת שם הוי' ע"י אגודה אחת, "נפש יעקב" ל' יחיד, כי כבר ביציאה למלחמה הוא "על אויבך", שאינו נלחם עם מי שבערכו, אלא הוא למעלה מאויבך, ידיעה זו פועלת נצחון באופן נעלה וקל יותר, אף שהם רבים אינו נלחם עם כל אחד בפרט אלא הקב"ה נותן בידו את כולם כאחד ע"ד מלחמת סיחון וגוג ומגוג "וירא ישראל את מצרים מת" לשון יחיד, כך חסכו לעצמם מלחמה עם כל פרט ופרט.

"ושבית שביו", מס"נ לבירור הניצוצות, בתפילה הוא נפילת אפים לאחר שמו"ע. "ובכתה וגו' ירח ימים" בחודש אלול. "ואחרי כן תבוא אליה ובעלתה", המצב דתפילת נעילה עד היחוד שבשמע"צ, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, והיו לבשר אחד, ענין "ובכתה" שייך לעת"ל "בבכי יבואו", "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבוא ברינה נושא אלומותיו". שייך למצוות ביכורים שבפרשת כי תבוא.