ארבעה ראשי שנים הם – תשל"א

רגלים נקבעו בזמני גמר הצמיחה ואסיפת התבואה. פסח באביב גמר השעורים, שעור-ה', ענין היראה; חג השבועות, צמיחת וקציר חטה, בגימ' כ"ב, אותיות התורה.

בזריעה דמצות בישראל ב' ענינים: גילוי כח הצומח בארץ, בירור הגוף ונה"ב; ריקבון הגרעין, ביטול וקב"ע. תורה אינה אמצעי לפעול בעולם, וגם לא ביטול דקב"ע, אלא האדם נעשה חד עם התורה. חיטה מוכרחת לאדם, גם תורה יש בה צורך לקיום מצות. אבל אילן מצמיח פירות הוא לתענוג, מרמז לתורה מצד עצמה, ומזה נמשך תענוג גם בעבודה דקב"ע, כי נרגש באדם שכל מציאותו הוא להשלים הכוונה העליונה.

כל העולמות תלויים בדקדוק מצוה אחת, היינו כח התורה שבמצוה, דוגמה לענין העלאה והמשכה שבמצוה, קרבן ותפילין, הממשיכין מתורה שלמעלה מהעולם ונרגש למטה. כמבואר באגה"ק ד"ה דוד זמירות קרית להו.

ר"ה לאילן בט"ו בשבט מורה על שלמות התענוג "שביום זה נמשך נתינת כח על כל השנה בנוגע לעסק התורה, שלימוד התורה יהי' בשקידה ובהתמדה, ושהתורה שלומד תהי' התענוג והחיות שלו .. ונתינת כח שגם כל הענינים דעבודת האדם יהיו מתוך תענוג .. וזהו שר"ה לאילן הוא בחמשה עשר שבו הוא שלימות הלבנה, ולא כג' ראשי שנים הראשונים שהם בר"ח שאז הלבנה היא רק נקודה .. שמורה על ענין הביטול, והתענוג שבעבודת ה', ובפרט התענוג דתורה, הו"ע השלימות".