והניף ידו על הנהר – תשי"א

ריח, המשכת עצם הנפש. ב' נקבי החוטם: הימני, ריח סתם, מקיף דאור ישר, מגיע בחיצוניות עתיק; השמאלי, ריח חריף, מקיף דאור חוזר, מגיע בפנימיות עתיק ופועל גם בשכל, "פנימיות אבא פנימיות עתיק". משיח יהי' מורח ודאין, המשכה מפנימיות עתיק "מורח", עד לשכל הגלוי "דאין". שלא ישפוט לפי המצב החיצוני וכחות הגלויים, אלא לפי העצם. כשם שקרי"ס היתה הכנה למ"ת, כך בקיעת הנהר לעתיד הכנה לגילוי פנימיות התורה ע"י משיח; אלא שקרי"ס (תחילת העבודה) היתה ע"י מטה דוקא, ובקיעת הנהר (סיום וגמר העבודה, גילוי מהות האלקות) תהי' ביד "והניף ידו על הנהר גו' והכהו לשבעה נחלים".

משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא, כי יהי' גילוי העצמות שיפעול תשובה גם בצדיקים. "אודך הוי' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני", כי ע"י העלמות והסתרים מגיעים למעלה יותר, ע"י העבודה דאור חוזר יהי' הגילוי דמשיח, וזה (און אָט-אָ-דער) שהוא מחולל מפשעינו ומדוכא מעוונותינו, את חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, יוליכנו לקראת הגאולה השלימה והאמיתית ותתגלה מעלת העבודה דאור חוזר, ישוב אפך ותנחמני.