והי' מדי חודש בחדשו – תש"ל

לעת"ל יעלו לרגל גם בשבת ור"ח יתר על על בית ראשון ושני שעלו רק בג' רגלים, יבוא כל בשר להשתחוות, ביטול בתכלית בנשמות למטה דוקא, מעלת העבד על הבן. הפרשה: כי תקנה עבד עברי, הדין הראשון לאחר מ"ת, ותשים לפניהם בטעם המיישב בלב שו"ע ומוכן לאכול. כי תורה ירדה למטה בעוה"ז כדי שיסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין ע"י אתכפיא ואתהפכא סט"א. עבודת עבד פועל ירידת התורה למטה. וצ"ל עברי דוקא (ולא בנ"י או יהודי) מעבר הנהר, שרש הנשמה למעלה מעדן המשקה את הגן, כדי שתוכל הנשמה לפעול העילוי למטה.

כי תקנה, ברוך קונה, למעלה מבוראך, קאי על הנשמה גח כשהיא למטה יומשך ב"ה העברי, שרשה ומקורה. וכן הנשמה למטה פועלת ברכה במדרי' קונה ומוסיפין כח בגבורה של מעלה, למעשה ידיך תכסוף. כל זה פועל משה, ונתתי עשב בשדך, בעלמא דפרודא, לבהמתך, זרע בהמה, ממשיך להם עש"ב (שם ע"י עם שי"ן) גם לעבד שבהפקירא ניחא לי' נעשה ביטול דואנחנו מ"ה, מדרגת משה, ונתגלה במאה ברכות, וישנו מוכן גם בקל שבקלים ומתגלה בקידוש השם. ע"י כי תקנה נעשה אצלו עבודה מחודשת בכל עניניו, ע"י תשובה המעשים שלו טובים ומאירים.

עבודה מחודשת דלעתיד (עלי' לרגל מידי חודש ושבת) תלוי במעשינו ועבודתינו בפרט בגלות בעבודת פרך מלשון עורות עבודים, שמשנה טבעו. עבד שאינו מציאות כלל. בזמן הבית היה זה רק ביו"ט ע"י שמחה פורץ גדר ונגלה למטה בבשר ויין ולכל העולם. לעת"ל יתגלה פנימיות התענוג דשבת, וכן בר"ח שאינו נק' יום המעשה, אף שמותר במלאכה, אךאנשאז יהיה ע"ד הארת וגילוי אור החכמה באותיות הדיבור.