להבין ענין שמח"ת – תש"ל

המיוחד בשמע"צ ושמח"ת משאר ימי החג, אף שבא לאחריהן אבל ענין מיוחד לו. סוכות השמחה טבעית מצד האסיף שראה ברכת ה', משא"כ שמח"ת הוא חדוה ושמחה מיוחדת והעיקר בריקודים שגם הרגל שמח, ולא בלימוד וקריאה בה שאחר הקפות. הריקוד בס"ת מעוטר בכתר מוסיף שמחה בהתורה שנמשך בה דבר חדש למעלה מלחמה של תורה ואפילו מבשרא שמינא שבה, שהם בפנימיות, אלא כתר. כמבואר מענין איתן האזרחי, ירח האיתנים, שמאיר כל האזרח בסוכה. כל הגילויים דלעתיד, גם תחיית המתים. שאז הגוף הגשמי לא יצטרך לאכו"ש, יותר מאשר מרע"ה בהר שסבל מהעדר האכו"ש, גם לא אכ"ש רוחנית דאכלתי יערי עם דבשי, או דקרבני לחמי לאישי, באתרי לאו אורחי למיכל. כי אכילה הוא לחיבור גוף ונפש משא"כ בעצם הנפש, כך אוא"ס לאו מכל מדות איהו כלל, והכתר אינו אלא מרוצת והטיית הנפש ואינו מציאות לעצמו. לכן בסוכות צ"ל אכילה כל ז' ימי החג, ע' פרים וכו' משא"כ בשמע"צ די בסעודה קטנה, רק נקודה שא"א להיות יותר קטנה מזו. ע"ד לעתיד שאז לא יהיה שום אכילה. כתר תורה המאיר בקירוב מקום, למעלה מהתחלקות הקו, ממשיכים בשמח"ת, והשמחה אינה מאכילת סעודה רק מנהג שלמעלה מתושב"כ ושבע"פ וממשיכים המקיפים בס"ת מעוטף בריקודים. אח"כ בפנימיות בקריאה בברכה והמשכה על כל השנה כולה.