ציון במשפט תפדה – תשכ"ט

"שביה" הם אנשים פשוטים, תהי' גאולתם בצדקתו של הקב"ה בלי הגבלות כלל. מיד הן נגאלין. אבל "ציון" העוסקים בתורה תהי' גאולה במשפט מן הדין בהגבלה. מקשר עם ד"ה בכה תבכה תרכ"ט המבאר חורבן ב' המקדשות הם העדר היחוד ומניעת השפע בה' עילאה וה' תתאה בהסתלקות היו"ד והו"ו מהן. העדר קיום תומ"צ בפועל, הנגלות לנו. גם עתה שלא נבנה ביהמ"ק כאילו נחרב בימיו ב' המקדשות, מ"מ עיקר החסרון הוא העדר היחוד בו"ה. כדי לבוא בירושלים של מעלה (יחוד או"א) צריך להכנס קודם בירושלים של מטה (יחוד זו"נ) לכן מניעת השפע מה"א תתאה היא עיקר סיבת החורבן וצ"ל יחוד ו"ה קודם י"ה.

כל זה קשור עם ספר דברים, משה מפי עצמו אמרה, ובו מבוארים עניני תומ"צ הלכה למעשה. בשונה מד' ספרים שלפניו שהוא ע"י "שלישי המדבר", עצמות

המאציל אמרו, משא"כ דברים, ספר חמישי, ה' תתאה מלכות, (או ספר שביעי, "חצבה עמודי' שבעה", מלכות דז"א) שרשה בכתר, רצון העליון, כדי להמשיך למטה צ"ל המשכה נעלית יותר בתורה. מעלת שביה בצדקה.

"ציון" הם העוסקים בתורה, י"ה, יש חילוקים, כי אין שכל זה מתפעל משכל חבירו. אבל "שביה", ו"ה נגלות, קיום תומ"צ בפועל כל ישראל שווים, עבודת אנשים פשוטים, בצדקתו של הקב"ה בלי הגבלות כלל, פועלים בנין ביהמ"ק, עד שאפילו דומם גשמי וועט אנהערין (ירגיש) כי פי ה' דיבר.