והחרים – תשכ"ט

מעלת הים על בנ"י, הכח לפעול שיהי' מונח בנה"ב, עלמא דאתגליא, שכל חיותו הוא דבר הוי', עלמא דאתכסיא; ומעלת ישראל על הים, מצד המס"נ שבהם נבקע הים לפניהם. כמו"כ בתומ"צ: מעלת התורה על ישראל, שעל ידה מתקשרים בקוב"ה; מעלת ישראל על התורה, שהתורה היא בחי' כלה לישראל.

אף שע"י ירידת הנשמה למטה נעשה הים והתורה למעלה מישראל, אבל מצד שרשם ישראל למעלה מהם. מ"מ גם כשהנשמה מלובש בגוף יש בה מעלתה הפנימית "אדנ'י בם סיני בקודש". אמנם לעת"ל "והניף ידו" ולא יהיה צורך במטה, כי רוח הטומאה אעביר מן הארץ, "על הנהר", בינה, ולא רק ים סוף שהוא מלכות, "והכהו" ולא ביטול לגמרי, כי בינה באופן של ראיה, "לז' נחלים", עליית ז' מדות בעתיק (ולא י"ב גזרים שהם י"ב גבולי אלכסון דאצילות) "והדריך בנעלים" כדי שיוכל הנהר לקבל מישראל צ"ל נעלים.