ויוציאנו הוי' אלקינו – תשכ"ט

הטעם שחיוב אכילת מצה הוא "על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ", הרי כבר נצטוו קודם לכן: הציווי הי' על הלילה הראשון, ו"על שום כו"' הוא על כל שבעת הימים; הציווי הי' על המצה שקודם חצות, ו"על שום כו" הוא על המצה שלאחר חצות ועל המצה שאוכלים עתה קודם חצות; הציווי הי' מתחילה על שם העתיד "מגיד מראשית אחרית".

נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה, גילוי מלכות דא"ס, אור הכלול בעצמותו במלכות דאצילות כדי שיוכל להיות היציאה ממצרים. הכלי לגילוי זה הו"ע המצה, ביטול ושפלות שלמעלה מטו"ד "מיכלא דמהימנותא" וכן מצה לשון מלחמה ומריבה עם הנפש הנה"ב.

מצד גילוי זה מתבטל סדר הזמן שנתהווה ע"י "מלכות כל עולמים", ולכן אפשר, וזהו העילוי שבמצה שאנו אוכלים יהיו ב' הבחינות דמצה הן קודם חצות והן לאחר חצות, משא"כ בשנה הראשונה שעדיין לא הי' גילוי זה.