אתה אחד – תשכ"ט

"אתה אחד" ולא יחיד, אף שאחד מורה על התאחדות פרטים ויחיד הוא למעלה מפרטים, אמנם מצד ירידת הנשמה למטה נק' גוי אחד. אף שבעצם ישראל הם בן יחיד ליחידו של עולם ומצד עצמות אין מקום למציאות אחרת "ישראל ומלכא בלחודוהי" ונק' גוי יחיד, [ומבאר החילוק בין 'אור' ל'שם'] אלא מצד מעלת עבודת ישראל בעבודה דתומ"צ למטה ממשיכים עצמות שלמעלה מאור, שאף ששרש האור הוא בהמאור אבל אינו העצם ממש, כי האור מגלה אבל אינו ממשיך עצם, משא"כ השם ממשיך עצם. ע"י מסירות נפש על קידוש השם, "על מנוחתם יקדישו את שמך", ממשיכים עצמות שלמעלה משם, ונמשך גם מעלת יחיד, מעלת הגילוי, חיבור אתה קדוש ושמך קדוש. לכן מס"נ נק' קידוש השם, כי ממשיכים בהשם מקדושת העצמות. כמבואר בתניא שקיום תומ"צ תלוי בזה שיזכור תמיד ענין מס"נ לה', גילוי היחידה בדרגות פרטיות שבאדם [ראה ד"ה פדה בשלום תשכ"ב הע' 16] עד שידע כל פעול כי אתה פעלתו, עד לגילוי עצם הנשמה כמו שהיא מושרשת בעצמות, ישראל ומלכא בלחודוהי.