יהי הוי' אלקינו עמנו – תשכ"ח

קרח רצה להפריד הגבורות מהחסדים כי ראה את מעלת הגבורות בשרשם שהם למעלה מהחסדים, הצמצום קדם לגילוי. אבל טעה ברואה, כי קדימת הצמצום אל הגילוי הוא רק בנוגע לגילוי שבעולמות בפועל, אבל באמת קדם הגילוי אל הצמצום, כי כל כוונת הצמצום הוא בשביל הגילוי עד שיוכל סוכ"ס להיות גילוי אוא"ס שלפני הצמצום. כמו–כן בעבודה, כדי שיוכל להאיר אור המוחין בהמדות צ"ל קודם העלם במיצר הגרון, אמנם הכוונה בהעלם זה הוא בשביל שסוכ"ס יומשך ויאיר בהמדות מאור השכל כפי שהוא מאיר בהמוחין ממש.

וזהו "יהי הוי׳ אלקינו עמנו כאשר הי׳ עם אבותינו", הגם שמוחין ומדות אינם בערך זל"ז ומיצר הגרון מפסיק ביניהם, מ״מ מבקשים (תפילה) שיהי׳ כן ע״פ הטבע, כי כוונת הצמצום בשביל הגילוי, לכן גם פנימיות המוחין יאיר בלב כמו במוח, וכמו למעלה שע״י הצמצום יכול להיות גילוי האור .. וע״י הזיכוך מגיע לאור שלמע' מהקו, ולהאור שלפנה"צ, כי כוונת הצמצום היא בשביל הגילוי, כמו״כ במוחין ומדות, מאחר שכוונת הצמצום היא בשביל הגילוי, יכול להיות המשכת אור המוחין במדות "כאשר הי׳ עם אבותינו" כמו שהם במוחין, ועד שיהי׳ כפשוטו "יהי הוי׳ אלקינו עמנו כאשר הי׳ עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו", ו"לכל בני ישראל יהי׳ אור במושבותם".