אם יהי' נדחך גו' – תשכ"ז
תקציר
פשט הכתוב, הקב"ה יקבץ את "נדחך" ויוציאם משם ויעמידם במקומם המתאים והאמיתי. "נצבים כולכם" לאחדים כאחד ויקבלו את הברכות. אמנם קיום פשט הכתוב הוא ע"י קיום פירושו בפנימיות התורה, חסידות.
"נדחך" לשון יחיד, כי הנשמה, גם בירידה לעולם הריבוי והפירוד, במחדו"מ בעניני העולם, היא נשארת בבחי' יחיד, יחידה, ולכן מובטח לו ש"לא ידח ממנו נדח". כפירוש המאמר אחד חכם ואחד רשע, אפילו
ברשע יש בחי' אחד. גילוי בחי' זו הוא ע"י תשובה, שיש בה ב' ענינים, א. עיקר התשובה, עקירת הרצון חרטה וכו' ונשאר רצון לה' לבדו, כי מתקבצים הרצונות פרטים שנדחו ונתפזרו וחוזרים לקדושה. ב. וידוי דברים, כ"ב אותיות ד"אשמנו וכו'", בזה מוחה גוף הקליפה. בעקירת הרצון מבטל אפילו כרת ו"מעוות לא יוכל לתקן", כמעשה מבע"ת שצעק בכל נפשו ומתו הממזרים שנולדו מעוונו. והוא כי היחידה שתמיד בשלמות לכן יכול לשוב בשעתא חדא ורגעא חדא, בפרט באלול שמאיר פנימיות רצונו ית' ומתגלה פנימיות הרצון שבישראל להיות מיוחד בו.
אחדות וקיבוץ הנדחים יש גם בתורה, הלכות מפוזרות בפלפול וקושיות וסתירות, ע"י ברכו בתורה תחילה, גילוי נותן התורה וע"י פנימיות התורה ה' עמו והלכה כמותו. גם בהקב"ה יש קיבוץ ניצוצות שנתפזרו למטה, ונאספים ע"י קיבוץ רצונות בישראל, החל מ"ושבת עד ה"א", תשובה מצד האדם. "ומשם יקבצך", מלמעלה. הבא לטהר מסייעין אותו. בתשובה ע"פ פנימיות התורה יקוים גם כפשוטו.