כי המצוה הזאת – תשכ"ו

להבין פרטי הפסוק והדיוקים שעליו בלקו"ת, מקדים לבאר החילוק בין כ"ה באלול לר"ה. בכ"ה באלול נברא סדהש"ת, ע"י יחוד חיצוני דאו"א, לצורך קיום העולמות, זה נעשה ע"י קיום התומ"צ.

ברוב הדרושים מבואר שתומ"צ פועל יחוד פנימי, ולקיום העולם ביחוד חיצוני, כגון בעסק מו"מ באמונה. כאן מבאר שגם ליחוד חיצוני צריך קיום תומ"צ, והטעם, כי כדי להחזיר את העולם למצב שלפני חטא אדה"ר, שעולם על מילואו נברא, צריך תומ"צ גם ליחוד חיצוני. אלא שזה רק חידוש הישנות בלבד. לכן נכון הדבר לומר שכ"ה באלול מתחדשים פרטי חיות לחודשים וימים כמו שהיה בתחילת הבריאה. אלא שבא במדידה והגבלה.

אבל בר"ה נמשך אור חדש ע"י יחוד פנימי, לזה צריך עבודה מחודשת, תשובה, וממשיך אור חדש מהעלם העצמי. גם לימוד התורה בביטול וחרדה הוא ע"ד תשובה. וזהו "המצוה הזאת", שמצ"ע היא באמת "נפלאת ורחוקה", ורק "ממך", ש"אנכי מצוה", נותן כח לכ"א מישראל להמשיך אור חדש זה, ופועל גם על קיום התומ"צ דכל השנה שיהיה באופן דחידוש בתורה ומצוות. ונמשך תענוג זה מקול השופר, "ואמרתם כה לחי", לחבר כ"ה עם חי ע"י אמ"ר היוצא בקול השופר.