ויהי בשלח פרעה – תשכ"ה

הכח שהיה לפרעה לשלח את העם, פארות וענפים, ניצוצות דתהו שנתבררו במצרים, משם נתינת כח לפרעה להוציא ממצרים דקדושה, "ופרעה הקריב" את לבן של ישראל לאביהם שבשמים.

המשך הפרשה: "ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים", שהי' עץ מר שפירותיו סם המות ודוקא ע"י נמתקו המים המרים, ענין אתהפכא, שהסט"א עצמה מתהפכת לקדושה, מצד שרשה בתוהו. ע"ד נקב השמאלי שבחוטם שמגיע לבחי' חיין דחיין, למעלה מנקב הימני שמגיע רק לבחי' חיין. כך ענין הגלות נמשל לזריעה שנרקב ונפסד ("הזורעים בדמעה"), ועי"ז דוקא נעשית הצמיחה ("ברנה יקצורו") בתוספת וריבוי, זורע כור מוציא כמה כורין.