באתי לגני – תשכ"ה

בתחילת הבריאה עיקר שכינה בתחתונים היתה, וע"י החטאים - החל מחטא עץ הדעת - סילקו השכינה עד לרקיע השביעי, אח"כ עמדו צדיקים הורידו השכינה למטה עד שבא משה השביעי וכל השביעין חביבין הורידה למטה בארץ.

עיקר ההמשכה במשכן ומקדש, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוך כל אחד ואחד מישראל ע"י עבודת אתכפיא ואתהפכא, הפיכת שטות דלעו"ז לשטות דקדושה. שקר העולם לקרשי המשכן, עבודת הקרבנות בנפש.

ישראל נק' צבאות הוי' שיוצאים למלחמה לכבוש את העולם ולעשות דירה בתחתונים, הנצחון נוגע בעצם המלך ולכן מבזבז כל האוצרות בשביל הנצחון.

ענין האוצר שלמעלה "אוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית", עיקר האוצר הוא הסתום, "למעלה עד אין קץ", אבל כדי להבין עומק האוצר מקדים לבאר ההפלאה ב"למטה מטה עד אין תכלית" שמתגלה ומתפשט עד למטה מטה ובכל מקום הוא אוא"ס בלי שינוי.

"למעלה עד אין קץ" הוא ענין התעלמות האור והתכללותו בהמאור שהוא ענין הצמצום באוא"ס, שהיא עליה בהאור עילוי אחר עילוי.

ביאור הענין ע"פ תורת הבעש"ט על הפסוק "בראשית ברא אלוקים א"ת", שהקב"ה מתלבש ומתעטף בתוך ריבוי הצמצומים מאות א' עד ת'. ע"י ד' מאות לבושין עד עוה"ז התחתון ויתירה מזו עד "תוהו ובוהו וחושך וגו'" שהם עלמין דקליפין, ובתוך כל זה נמצא אוא"ס, אלא שהוא בהעדר האור (סילק אורו אל הצד) והעדר הגילוי (שאינו נרגש במקום שנמצא).

ואעפ"כ האור פועל גם במקום הצמצום, וכתורת הרב המגיד עה"פ "עשה לך שתי חצוצרות כסף" שהקב"ה עשה צמצומים הרבה כדי שיהיה אחדות עם האדם. והאדם צריך לשבור הגשמיות ולעלות ולהתחבר עם אוא"ס, נמצא שאור א"ס נמצא בתוך כל הצמצומים ופועל שהאדם יתעלה ויתחבר.

הצמצום הוא רק בהאור, אבל המאור הוא בהתגלות בכל מקום, כמאמר אדמו"ר הזקן שלכן גם תינוקות וכו' יודעים שיש אלוקה מצוי, ושם שמים שגור בפי כל.

גם לפני הצמצום יש אור הבלי גבול ואור הגבול, כי אוא"ס הוא שלימותא דכולא, אלא שלפני הצמצום היה נרגש האור בגילוי ולכן לא היה מקום לעמידת עולמות וענין הצמצום הוא התעלמות אור הבל"ג ואח"כ נמשך קו קצר ומצומצם והוא הצמצום באור הגבול להתלבש בעולמות.

ואעפ"כ אני הוי' לא שניתי, כמ"ש אדמו"ר האמצעי שהצמצום היה רק בהאור שהוא הארה בעלמא ואינו נוגע לעצם, וגם בהאור הוא בדרך סילוק ולכן אינו משתנה ע״י שינויים שבסדר השתלשלות כי אינו בדרך עילה ועלול ובדרך שפע.

אעפ"כ גם בהאור עצמו אין שינוי ע״י הצמצום כמ"ש אדמו"ר הצמח צדק, כיון שהאור מצ"ע הוא בשלימות, וכל חסרון הוא מצד המקבל. וכמו נשמת משה רבינו שהאיר למטה בבי"ע אלא שאין כלי לקבלו, וכמו"כ ענין הנבואה וכו'.

המשל מרב ותלמיד: שכל הרב הוא בשלמות ואור הבל"ג שלו מאיר כמקודם, רק שאינו מתקבל אצל התלמיד. וגם מה שמצמצם שכלו בשביל התלמיד אינו שינוי אמיתי כי כל מטרת הצמצום הוא בשביל "שיהיו נטיעותיו כמותו", היינו שרצון הרב הוא שהתלמיד יקבל את כל אור השכל של הרב - גם הבל"ג, אלא שהסדר הוא ע״י כמה צמצומים, נמצא שאליבא דאמת נמצא אוא"ס בתוך כל הצמצומים.

והנה ע"פ הנ"ל הרי הי' צריך להיות שהאדם ירגיש את האמת עכ"פ ע״י התבוננות, כמ"ש אדמו"ר מהר"ש שבהתבוננות בהרכבת הנבראים שצ"ל כח המרכיב בכל רגע ובלא זה מתבטל מציאות הנברא ואילו ניתן רשות לעין לראות וכו'. ואעפ"כ אינו נרגש החיות האלוקי בנבראים עד שיכול לומר "כוחי ועוצם ידי וכו'", ויתירה מזו "לי יאורי ואני עשיתני".

ואעפ"כ גם העלם זה הוא מצד אוא"ס, שזהו ענין אוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ, העלם אחר העלם, עד שאינו נרגש אלוקות, וזהו ענין "אכן אתה א-ל מסתתר", ואדרבה דוקא העלם כזה מגיע ממקום גבוה יותר מכל הגילוי של אוא"ס. כמ"ש אדמו"ר מהורש"ב נ"ע בעניין שורש ההעלם שהוא למעלה משורש הגילוי, כי הכח להעלים בא ממקור עמוק יותר מהכח לגלות, כנראה במוחש. כמו כן הוא למעלה שורש ענין ההעלם הוא למעלה משורש הגילוי עד ליכולת העצמות שביכולתו להאיר ושלא להאיר בשווה.

וזהו ענין אוצר העליון המתגלה באופן של בזבוז בשביל נצחון המלחמה, והנתינה היא ע״י פקידי החיל לאנשי החיל והכלי לזה ענין 'אוצר של יר"ש" שעי"ז מקבלים האוצר שלמעלה ומנצחים את המלחמה ובנ"י יוצאים ביד רמה ע״י משיח צדקנו בקרוב בימינו.